שלבי לידה רגילה

שלב ראשון – הצירים

השלב הראשון מתחיל בצירים לא סדירים ומסתיים בפתיחה מלאה של צוואר הרחם (פתיחה של 10 ס”מ).
השלב הראשון של הלידה נחלק לשניים:
• השלב הלאטנטי (סמוי)- שלב זה מתחיל בצירים לא סדירים ומסתיים בפתיחה של 3 ס”מ, שבו קיימים צירים סדירים וכואבים. שלב זה ממושך ולעתים אורך כ-20 שעות. עוצמתם של הצירים בשלב הלאטנטי היא סבילה, תדירותם משתנה ומתקיימות בהן הפסקות לא אחידות. אלו הרגעים של טרום הלידה, וכדאי לשמור על רוגע, להוריד את רמת האדרנלין ובכך להעלות את רמת האוקיסיטוצין (הורמון האהבה אשר עוזר לקידום הלידה). הדרך לעשות זאת היא לעבור את השלב הזה בבית, במקום הבטוח והנעים שהוא הסביבה הטבעית שלך. ליהנות מסביבה אינטימית, שקטה ופרטית. מומלץ לעמעם אורות, להשתמש בתנועתיות, נשימות בטן, עיסויים בגב התחתון, השמעת קולות נמוכים וכניסה למצב מדיטטיבי. אכילה ושתייה חשובים בשלב זה לשם קבלת אנרגיה זמינה וטובה. היציאה לבית החולים מומלצת כאשר הצירים הופכים לסדירים ומופיעים כל 4-5 דקות, וכל ציר נמשך מעל דקה.

• השלב האקטיבי- מפתיחה של 3 ס”מ עד לפתיחה של 10 ס”מ. זהו שלב מהיר יותר ונמשך בממוצע כ-8 שעות בלידה ראשונה. בשלב זה הצירים נעשים צפופים יותר וחזקים, המגיעים כל 3-5 דקות, והוא מתאפיין בהתקדמות של הפתיחה הצווארית. בין ציר לציר מומלץ לנוח ולאגור כוחות. התנועתיות בשלב זה חשובה- מקילה מאוד על הכאבים ומסייעת בהתקדמות הלידה: עמידה על 6, טלטול אגן, ריקוד בשניים, ישיבה על כדור פיזיו (מומלץ לשבת בישיבה זקופה ככל הניתן כדי לסייע להתבססות טובה יותר של התינוק באגן). להגברת הפרשת הורמון האוקסיטוצין כדאי ליצור אווירה חמה ועוטפת: שימוש במים, דמיון מודרך, עיסוי הגב התחתון, עיסוי כפות הרגליים, הנחת מגבות חמות על הגב התחתון והירכיים.
בשלב זה המים יכולים לרדת באופן ספונטני או, במקרה הצורך, יכולים הרופאים לפקוע אותם באופן יזום. על מנת לעקוב אחר העובר, הדופק שלו ומשך הצירים ועוצמתם תחוברי מדי פעם למוניטור. יולדת המחוברת לאפידורל צריכה מוניטור רציף. במקרה של לידה טבעית, תחובר היולדת למוניטור לסירוגין בהתאם למצב הלידה. בשלב הראשון של הלידה מחברים ליולדת עירוי לווריד. העירוי ניתן כדי לשמור על “וריד פתוח” למקרה הצורך, וכדי לקבל תרופות והכנה לאלחוש אפידורלי. בשלב זה מחליטים גם בנושא שיכוך הכאבים לפי בחירת היולדת. בלידות מורכבות יותר כגון לידת תאומים, תהיה ההחלטה על סוג התרופה נתונה בידי הרופא. במהלך הלידה יכולה היולדת להיעזר במגבונים לחים להרטבת הפנים, בהרפיה, בנשימות, בעיסויים, ובכל דבר אחר המקל על כאביה ומסייע לה להפיג את המתח.

סיומו של שלב הלידה הראשון מגיע כאשר הפקק הרירי משתחרר, שק ההריון נפער ומי השפיר פורצים החוצה.
קצב הלידה שונה באורכו מאישה לאישה ומלידה ללידה.

שלב שני – יציאת התינוק

השלב השני הוא השלב בו נולד התינוק. רוב הלידות מסתיימות בלידה נרתיקית כאשר בדרך כלל ראש התינוק מוביל ולאחריו מופיע גופו של התינוק. שלב זה מתחיל מרגע שצוואר הרחם הגיע לפתיחה מלאה. היולדת מרגישה צורך עז ללחוץ ולדחוף את העובר החוצה. הצירים הופכים חזקים וכואבים ביותר. במצבים של אלחוש אפידוראלי בהם היולדת לא מרגישה את הצירים היא נדרשת לשתף פעולה, ללחוץ ולדחוף כדי לעזור לתינוק לצאת מפתח הנרתיק. ככל שתלחץ יותר חזק, כך תעזור יותר לקצר את תהליך. שלב זה אורך לרוב בין חצי שעה לשעה אבל יכול להמשך גם עד כשלוש שעות. אם הראש מסרב לצאת ונמצא קרוב ליציאה, ינסה הרופא המיילד לבצע לידה מכשירנית על ידי ואקום או מלקחיים על מנת לעזור ליולדת.

קיימות מספר תנוחות עיקריות האפשריות ללחיצה:
• שכיבה על הגב (תנוחת פרקדן): בתנוחה זו המיטה ישרה לגמרי או מקופלת בזווית של 45 מעלות. היולדת מחזיקה את רגליה בזווית קטנה מ- 90 מעלות ביחס לאגן, והראש נתמך בעזרת כריות (מעין “כריעה בשכיבה”).

• שכיבה על הצד: תנוחה שהיא בחלקה שכיבה ובחלקה מעין ישיבה. שכיבה על צד שמאל עדיפה שכן במצב זה אספקת הדם לשליה היא מקסימלית. כמו כן, שכיבה על הצד מקטינה את הלחץ המופעל על אזור החיץ.

• ישיבה או חצי ישיבה: תנוחות הישיבה למיניהן ניתנות ליישום הן בלידה טבעית והן בלידה עם הרדמה אפידוראלית. המיטה מתקפלת למצב ישיבה, והמיילדת נמצאת מול היולדת כך שנוצר ביניהן קשר עין.

• כריעה: לתנוחת הכריעה וריאציות שונות, והיא יכולה להיות נוחה מאוד אם מתרגלים אותה עוד לפני הלידה. גם כריעה על ארבע יכולה להקנות תחושת שליטה בצירים. ניתן להיעזר במתקן מיוחד, התומך בצורה טובה יותר בחגורת הכתפיים.

ככל שהלחיצות חזקות יותר, כך מתקצר התהליך. לקראת יציאת ראשו של הילוד, שוקלת המיילדת האם יש צורך לבצע חתך חיץ (אפיזוטומיה). ניתן להשתמש בשמנים או במים פושרים לשם ריכוך הרקמות.

לנשים בלידה ראשונה בדרך כלל תבצע המיילדת חתך בנרתיק, וזאת על מנת למנוע קרע בנרתיק שיכול להיווצר אם מוצא הנרתיק לא רחב דיו לגודל ראשו של התינוק או שהרקמות שבין הפות לפי הטבעת חזקות ונוקשות מדי, ואז קיים חשש לקרע ברקמות בזמן שראש העובר מתחיל לצאת. ברוב המקרים ייווצרו קרעים קטנים ושטחיים, הניתנים לתפירה בקלות. אולם לעתים קיים חשש לקרע גדול שייווצר לאחור, לכיוון פי הטבעת, במקרה כזה נדרש ביצוע חתך חיץ מקדים (אפיזיוטומיה).
האפיזיוטמיה היא חתך מבוקר וצידי הנעשה באזור החיץ, כדי לאפשר את יציאת התינוק ביתר קלות ובאופן שלא יווצר קרע בלתי נשלט. בכל מקרה של קרע מסוג כלשהו יש צורך בתפרים. כדי להקטין את הסיכויים לצורך בחיתוך חיץ, ניתן לבצע כמה פעולות: עיסוי פתח הנרתיק על ידי מתיחתו לצדדים בחודש האחרון להריון, נשימות מהירות ללא לחיצה ברגע יציאת ראשו של התינוק, שימון האזור בזמן יציאת הראש, ולידה בתנוחת כריעה או ישיבה.
מידע נוסף בנושא עיסוי פרינאום

החיתוך לא מתבצע באופן שגרתי. יש באפשרות היולדת לבקש מהמיילדת להשתדל לא לחתוך, ואכן אם המיילדת רואה שהתינוק יכול לצאת ללא חיתוך, היא לא תבצע אותו. בלידות שניות והלאה, בדרך כלל כבר אין צורך בחיתוך, אך הכל נתון לשיקול דעתה של המיילדת.

שלב שלישי – יציאת השליה

השלב השלישי נמשך מרגע הולדת התינוק ועד יציאת השליה. שלב זה אורך מספר דקות אך יכול להמשך עד כשעה. לקראת יציאת השליה, תחוש היולדת שוב בצירים, כואבים וחזקים, המיילדת תלחץ קלות על בטן היולדת כדי לעזור לשליה לצאת. המיילדת והרופא בודקים את השליה, ואם הכל תקין, הלידה הסתיימה.

נשים רבות מתחילות לרעוד מיד לאחר הלידה, השיניים נוקשות, רעד שמזכיר צמרמורת מקור. זוהי תופעה נפוצה לאחר לידה. האחות יכולה לספק שמיכה חמה. כדאי לאישה להירדם ולנוח לזמן קצר על מנת לעזור לגוף להירגע. כעת מגיע תורו של הרופא לתפור את החתך. היולדת נשארת בחדר לידה לעוד כשעתיים בערך, בזמן זה היא יכולה להתחיל בהנקה שגם מספקת תרומה חיסונית לתינוק ומעודדת את התכווצות הרחם. לאחר כשעתיים בחדר לידה, ובדיקה נוספת שהרחם מתחילה להתכווץ, יעבירו את היולדת למחלקת יולדות.

משך האשפוז לאחר לידה רגילה הוא בדרך כלל יומיים.